ספר חדש משתמש בעשור שאחרי מלחמת העולם הראשונה כזירת ההתרחשות של סיפור פילוסופי. ארבע שיטות פילוסופיות מרכזיות נוצרו בעשור הזה, וארבע דמויות אנושיות שונות מאוד זו מזו. העמדתן זו לצד זו מעלה שאלות מעניינות

זמן הקוסמים
העשור הגדול של הפילוסופיה
1919-1929

---

וולפרם איינגלברג
מגרמנית: אביעד שטיר
ידיעות ספרים, 2022, 398 עמ'

 

במרץ 1929 נערך בעיירה דאבוס שבמרומי האלפים השוויצריים סמינר אקדמי יוצא דופן בהשתתפות אחדים מהפילוסופים הבולטים באותה תקופה. במרכזו של הסמינר עמד העימות בין ארנסט קסירר – פילוסוף בעל שם, פרופסור באוניברסיטת המבורג ומראשי האסכולה הנאו קנטיאנית – לבין מרטין היידגר שנחשב לכוכב העולה של הפילוסופיה הגרמנית.

היה זה עימות בין שני דורות או בין שני טיפוסים של פילוסופים: מצד אחד קסירר בן ה-55 – מלומד רציני ומיושב בדעתו, בן למשפחה יהודית עשירה שכל חייו עברו עליו באקדמיה ובין דפי הספרים. כמו רבים מיהודי גרמניה גם קסירר היה ליברל, חסיד מובהק של התרבות הגרמנית ותומך נלהב של רפובליקת ויימאר. ומצד שני היידגר הצעיר ממנו בעשור וחצי – אדם ששמו הילך קסם על סטודנטים ועל פילוסופים בכל רחבי גרמניה, בן איכרים מהיער השחור שאהב להתגאות במוצאו העממי ובקשר הבלתי אמצעי שלו אל האדמה ואל הטבע. הוגה שקרא למאזיניו לחתור לחיים של אותנטיות ושל סכנה, ששאף ליצור פילוסופיה רדיקלית וחסרת פשרות, כזו שתתנער מהמורשת הרציונלית של העידן המודרני ותשוב אל תפארתם של היוונים הקדמונים.

הנושא הרשמי של הוויכוח בין השניים היה פרשנות למטפיזיקה בכתבי קאנט, אולם לכל הנוכחים – מרצים וסטודנטים כאחד – היה ברור שעל הפרק עומד נושא מהותי הרבה יותר: השאלה מהי פילוסופיה, מיהו הפילוסוף, ואולי גם מיהו האדם.

העימות בדאבוס משמש נקודת מוצא לספרו של וולפרם איילנברגר 'זמן הקוסמים – העשור הגדול של הפילוסופיה 1919-1929'. כפי שאפשר להבין מהכותרת הספר חוזר אחורה לשנת 1919 ולאירופה החרבה ומוכת הטראומה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. ארנסט קסירר היה אז עדיין מרצה צעיר לפילוסופיה, ומרטין היידגר היה חייל משוחרר, סטודנט לשעבר לתאולוגיה אשר נטש את אמונתו הקתולית ופנה לחפש לעצמו דרך חדשה, הן מבחינה פילוסופית והן מבחינה מקצועית. אל השניים הללו מצרף איילנברגר שתי דמויות נוספות: לודוויג ויטגנשטיין שהשלים את יצירת המופת שלו 'מאמר לוגי פילוסופי' ומיד אחר כך הצהיר על נטישתה הסופית של הפילוסופיה; וולטר בנימין, אינטלקטואל מבריק, תזזיתי וחסר פרוטה, הוגה שקפץ ללא הרף בכתיבתו מנושא לנושא תוך שהוא מתאמץ לפענח את חידת הקיום המודרני ועל הדרך גם מנסה ללא הצלחה למצוא לעצמו משרה אקדמית שאפשר להתקיים ממנה.

כל הארבעה ניסו, כל אחד בדרכו, להתמודד עם המשבר העמוק של הציוויליזציה האירופית, וכולם שאפו לחזור אל השאלות הגדולות של הפילוסופיה ולהשיב עליהן מחדש באופן שונה מבעבר. כל הארבעה גם עסקו בשפה וחתרו לקיום אותנטי, וכולם ניסו – בדרכים שונות ואף מנוגדות – להשיב על השאלה מהי בעצם פילוסופיה ולמה היא נועדה. באמצעות התשובות השונות שהם נתנו לשאלות הללו ובאמצעות הדרכים שבהן הגיעו אליהן משרטט איילנברגר את סיפורה של הפילוסופיה המערבית במה שהוא מכנה העשור הגדול של הפילוסופיה.