אברהם דוד גורדון (1865-1922) היה מהדמויות המרתקות ויוצאות הדופן בתקופת העלייה השנייה. הוא נולד להורים מתנגדים ואדוקים במצוות, אך גם פתוחים לתרבות הכללית, וגדל כבן תפנוקים יחיד לאחר שכל אחיו נפטרו בקטנותם. כבר כילד צעיר נמשך אל הטבע מכאן ואל הרוח וההגות מכאן, והקפיד לסלול לעצמו דרך ייחודית משלו. הקפדתו בענייני מוסר באה לידי ביטוי כאשר התעקש בצעירותו להתגייס לצבא הרוסי, על אף שיכול היה לקבל פטור בהיותו בן יחיד להוריו, שכן לא הסכים לשלם שוחד ולהביא לגיוסו של צעיר יהודי אחר תחתיו. כאדם בוגר עסק במשך למעלה מעשרים שנה בעבודות פקידות באחוזתו החקלאית של בן משפחתו הברון גינצבורג, שם הפך למעין רועה רוחני לצעירים יהודים שחיפשו את דרכם וקירב אותם לתרבות העברית המתחדשת ולציונות. ב-1904, כשתמה תקופת החכירה שלו במקום, החליט לעלות ארצה. תחילה עלה בגפו, בהמשך הצטרפה אליו בתו, ולבסוף גם רעייתו. על אף שהיה בן 48 בזמן עלייתו, ועל אף חוסר ניסיונו וחולשתו הפיזית, הוא התעקש לחבור לחלוצים הצעירים ולהיות שותף מלא לעבודתם החקלאית. יחד אתם עבר בין נקודות יישוב שונות והפך עבורם למורה דרך, למעין נביא. הוא הרבה להטיף לחזרה אל הטבע, אל האדמה ואל חיים של צמחונות, ולהתרחקות מחיים של תלות באחר.

גלילה רון פדר עמית, המוכרת יותר כסופרת ילדים ונוער, הצליחה לרקום את סיפור חייו של א"ד גורדון ביד אומן, בשפה קולחת וברגישות רבה, למן לידתו בכפר טרויאנוב ועד למותו ממחלת הסרטן בדגניה בהיותו בן 65. את תיאור קורותיו ועולמו הפנימי בשנותיו המוקדמות, שהמידע על אודותיהן מועט יחסית, השלימה באמצעות מחקר מקיף על התקופה, בעזרת הידוע עליו מן השנים המאוחרות יותר לחייו וגם בעזרת הדמיון. בתיאור שנותיו המאוחרות משובצים גם קטעים מכתביו, המשווים להגותו ולעולמו הפנימי ממד של אמינות ואותנטיות. כך נתווה לנגד עיני הקורא סיפור חייו המרתק, ונפתח צוהר לעולמו הפנימי הייחודי של מי שערג כל ימיו אל הגבוה והנסתר.

אסופת מאמרים זו, הפונה אל הקהל הרחב, מבקשת להאיר פנים חדשות בהגותו של הבעל שם טוב. לשם כך חברו יחד רבנים, חוקרים מתחום מדעי היהדות, אנשי רוח, פסיכולוגים וסופרים בני זמננו. בין הכותבים דב אלבוים, אדמיאל קוסמן, רבקה מרים, הרבנים שג"ר, אביה הכהן, איתמר אלדר ואלחנן ניר, והחוקרים משה אידל וצבי מרק. חלקו הראשון של הספר עוסק באפיונים שונים של תורת הבעש"ט ושל רצונו להפיצה ברבים, ומברר את השפעתו של היער על אישיותו ועל תורתו; חלקו השני עוסק בקשרים שנרקמו בין הבעש"ט לבין תלמידיו הראשונים, ביניהם למדנים מופלגים ומקובלים ידועי שם; חלקו השלישי בוחן את יכולתו של הבעש"ט לחשוף ניצוצות של אור בנפש האדם ובחלקיה הקשים והירודים של המציאות, יכולת שהפכה למרכיב מרכזי בהגות החסידית; וחלקו האחרון עומד על הזיקות ועל ההבדלים שבין תורת הבעש"ט לבין תורות רוחניות שונות כמו המדיטציה הבודהיסטית ותורת הרב קוק. הספר נחתם בשלוש יצירות ספרותיות הפונות אל הבעש"ט, פרי עטם של הלל צייטלין, רבקה מרים והרב אביה הכהן.