תפיסתו המשיחית של רבי ישראל משקלוב תורגמה לפעילות מעשית, גם אם לא ריאלית במובן הרגיל

 

כמו רבים מחבריו תלמידי הגר"א, היה אף רבי ישראל חדור בציפייה מתמדת לגאולת עם ישראל בארצו, וסבר אף הוא שגאולתם של ישראל תלויה במידה רבה במעשיהם של יושבי הארץ, ובמידה שבה יהיו נכונים למסור את נפשם עליה ולמענה.

התקוות הגאוליות של תלמידי הגר"א – כמו של רבים אחרים בכל רחבי העולם היהודי – נתלו בחלקן בעתיד להתרחש בשנת ה'ת"ר לבריאה (1840). שנה זו, כמו שנים אחרות בעלות מספר עגול, נתפסה בידי רבים כבעלת פוטנציאל משיחי וגאולי מובהק. האמונה שהגאולה תתרחש בשנת ה'ת"ר נתלתה הן בדבריו של רבי דוסא במסכת סנהדרין שהגאולה תימשך 400 שנה – ובהתאם לאמונה שהעולם עתיד להתקיים 6,000 שנה, הגאולה אמורה להתחיל בשנת ה'ת"ר (5600); והן במגוון פרשנויות למאורעות לאומיים ובינלאומיים שהתרחשו במקומות שונים בראשית המאה ה-19 שנתפסו כמבשרים את בוא הגאולה: המהפכה הצרפתית, הגזרות על יהודי רוסיה, מלחמות שונות שפרצו ברחבי העולם, ואפילו מתן אמנציפציה ליהודים במקומות שונים. כל אלה נתפסו על ידי אישים שונים כמבשרים את אחרית הימים המתקרבת, וכמחייבים גם את עם ישראל לפעול למטרה זו כפי יכולתו.

על אמונתו של רבי ישראל בדברים אלה – שמן הסתם סייעה לו לא מעט בהתמודדות עם הצרות והייסורים שהיו מנת חלקו – ניתן ללמוד בין השאר מדברים שנמצאו בכתב ידו על גבי כריכתו הפנימית של הספר 'איל משולש'. הספר, מבית מדרשו של הגר"א, הודפס בווילנה בתקצ"ד (1834), ועל כריכתו ציטט ופירט רבי ישראל מסורות משיחיות קרובות שאינן משתמעות לשתי פנים, שיש לשער שעמדו ברקע חלק מפעילותו בצפת.

כך למשל לקראת הסוף מצטט רבי ישראל מסורת משיחית ברורה ומפורטת להפליא שעל פיה היה ברור לו לחלוטין כיצד ומתי תתרחש הגאולה העתידה לבוא:

יהיו מלחמות בשלושה מדינות, אפריקא ואיטליה וצרפת, ובשנת תקצ"א ימות האפיפיור ברומי … ובשנת התקצ"ב יהיה מלחמות גדולות בכל העולם ובתקצ"ג יהיה כל העולם מעורב זה בזה. ובתקצ"ד יהיה רעש ורעד וחושך ואפלה בכל העולם, ובתקצ"ה ישרפו ג' מדינות הנ"ל והמים יתהפכו לדם, ובתקצ"ו יבוא גוג ומגוג, ותקצ"ז יכירו כל העולם תשועת ה' ברוך הוא, ובתקצ"ח יתברך שמו יקבוץ … ברוך הוא עדרו, ונשגב ה' לבדו, והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (מתוך מאמרו של אריה מורגנשטרן 'ר' ישראל משקלוב וחישובי הקץ לקראת שנת הת"ר', שרגאי ג', תשמ"ט, עמ' 18).